סימנים גופניים – קשיי שינה, הרטבה בלילה והפרעות אכילה. סימנים רגשיים והתנהגותיים – בכי מרובה, אגרסיביות, חוסר מנוחה, הסתגרות בחדר, התבודדות חברתית, התבודדות משפחתית, פחדים מוגזמים, פגיעה עצמית כמו הטחת הגוף ברצפה או אמירות אובדניות, קושי להסתגל למסגרת כמו גן או בית ספר ועוד. סימנים קוגניטיביים – קשיי ריכוז, קשיי למידה, אילמות סלקטיבית, קשיים בהבנה ובחשיבה שלא היו קודם. אם ילד מראה את אחד מהסימנים הללו או אותות מצוקה אחרים, ובמיוחד אם ישנה חזרה להתנהגויות שהילד כבר נגמל מהן, כדאי לגשת לפסיכולוג לפחות לצורך בירור.
הטיפול מתחיל במפגש עם ההורים ע"מ לקבל רקע על הילד והדינמיקה המשפחתית. בשיחה זו נחליט יחד האם יש צורך בפגישות טיפוליות עם הילד, או שאולי הדרך הטובה ביותר תהיה ייעוץ להורים ללא צורך לטפל בילד עצמו. להפתעת הורים רבים - לייעוץ ושיחות איתם השפעה אפקטיבית ביותר לשיפור מצבו של הילד. ראה ייעוץ הורים אם הוחלט על טיפול הוא לרוב יהיה "טיפול במשחק". הילד מגיע, בוחר במה לשחק בקליניקה, דרך המשחק הילד מביע את עולמו ואת הקונפליקטים המעסיקים אותו. הילד מוביל את התהליך. אני צופה או משתתפת, בהתאם למצב ולצורך. לעיתים משקפת או אפילו מפרשת לילד את מה שקורה. הילד בחדר מוגן משיפוטיות, "חינוך" והנחיות מהמבוגרים. הדבר מאפשר לו להביע את עצמו בצורה שלא מתאפשרת ב"חיים האמיתיים" ולעבד את קשייו. במקביל לפגישות עם הילד יתקיימו פגישות עם ההורים, בתדירות פחותה, ע"מ להשאיר אותם מעורבים ומעודכנים, וע"מ להוביל מהלך לשינוי בבית שיזרז את החלמת הילד.
כל הזכויות שמורות לחגית זמור - פסיכולוגית חינוכית Copyright © 2017